כרמלי נ' יוניסון ג'מסטונס בע"מ

פסק דין

1.התביעה שבפני הינה לתשלום פיצויי פיטורים.

2.כבר בפתח הדברים יש להבהיר כי בתיק בית הדין נמצא רק כתב תביעה לפיצויי פיטורים, שנרשם על גבי טופס 3 לפי תקנה 13(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.

הערה זו מצויינת מאחר שבדיון התובעת טענה כי הגישה תביעה לשכר עבודה בגין חודש אוגוסט או בגין תמורת הודעה מוקדמת (לא היה ברור מדברי התובעת אם מדובר ברכיב תביעה אחד או שניים) והנתבעת אף הציגה בדיון כתב תביעה נוסף שהתובעת הגישה כנגדה, אך לא צוין בכותרתו מספר ההליך. מכל מקום, עותק ממנו אינו מצוי בתיק שבפני ולא ניתן היה לאתר את התביעה הנוספת, על פי דברי הצדדים מאחר שלא מסרו את מספר ההליך הנוסף.

3.אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות הבאות –

התובעת הועסקה כמנקה אצל הנתבעת, פרק זמן השנוי במחלוקת. בתחילה נקבע שכרה ל – 500 ש"ח בחודש, וזאת עבור עבודה של פעמיים בשבוע. בשלב מסוים, אף הוא שנוי במחלוקת, הוסכם כי התובעת תגיע לעבודה שלוש פעמים בשבוע ושכרה יועלה ל – 700 ₪ לחודש.

שכרה של התובעת שולם במזומן ואף לא הוצא לה תלוש שכר, כאשר הסיבה לכך שנויה במחלוקת (לטענת הנתבעת – המוכחשת על ידי התובעת – הדבר נעשה לבקשת התובעת).

אין חולק כי בסופו של יום התובעת פוטרה.

4.המחלוקת היחידה בין הצדדים היא מה היתה תקופת עבודתה של התובעת.

בעוד שהנתבעת טענה כי התובעת הועסקה על ידה כתשעה חודשים, בין אוקטובר 2007 ליולי 2008, התובעת טענה כי עבדה אצלה למעלה משנה.

5.לאחר ששמעתי את שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. להלן הנימוקים להחלטה זו –

א.התובעת הציגה שלוש גרסאות שונות לתקופת העבודה. בכתב התביעה נרשם כי התובעת עבדה שנתיים – מיום 14.11.06 ועד יום 31.11.08. בהתאם, סכום התביעה שנרשם הוא פיצויי פיטורים לשנתיים - 1,400 ₪ (700 ₪ X2).

בדיון, התובעת חזרה בה מהטענה שהחלה לעבוד אצל הנתבעת בשנת 2006 וטענה שהחלה לעבוד בשנת 2007 (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 19; עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 8). כמו כן, חזרה בה מהגרסה כי פוטרה בנובמבר 2008 והעידה כי פוטרה במחצית השניה של חודש אוגוסט 2008 (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 14-16).

לעומת זאת, בדיון המקדמי שהתקיים ביום 17.3.10, התובעת חזרה על הטענה כי עבדה שנתיים, לא ציינה את מועד תחילת העבודה, אך ציינה כי פוטרה ביום 15.8, מבלי שזכרה את השנה.

גרסה נוספת נשמעה בישיבת ההוכחות, אז טענה התובעת כי עבדה "אולי שנה וחצי ואולי שנה ו – 8 חודשים" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורה 20).

גרסת התובעת הינה מבולבלת, אינה נתמכת בכל ראיה חיצונית ולא ניתן לחלץ ממנה מהי תקופת העבודה הנטענת, למעט אמירה כללית כי התובעת הועסקה למעלה משנה.

ב.לעומת גרסה מבולבלת זו של התובעת, גרסת הנתבעת כי התובעת הועסקה אצלה רק מאוקטובר 2007 ועד 15.7.08, נזכרה בכתב הגנה, בדיון המקדמי וצוינה בעדות מנהל הנתבעת, מר אוהד אורן.

ג.חיזוק לגרסת הנתבעת ניתן למצוא בעדותו של מר צחי רופא, אשר ניהל חברה אחרת שפעלה במקום בו פועלת הנתבעת, עד סוף מרץ 2007. עד זה העיד כי לא ראה את התובעת ואף התובעת אישרה בעדותה בבית הדין כי אינה מכירה אותו. המסקנה מכך הינה כי התובעת לא עבדה בנתבעת לפני מרץ 2007 וזאת בניגוד לגרסה בכתב התביעה לפיה הועסקה על ידי הנתבעת עוד משנת 2006 (גרסה ממנה חזרה בדיון היום).

ד.חיזוק נוסף לגרסת הנתבעת ניתן למצוא בדברי התובעת, אשר זכרה כי לא קיבלו אותה לעבודה בחגים (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 17). דברים אלה מתיישבים עם גרסת הנתבעת כי התובעת החלה לעבוד רק בחודש אוקטובר, היינו לאחר חגי תשרי ולא כפי שטענה התובעת – במהלך החופש הגדול.

ה.זאת ועוד, התובעת העידה כי לא זכרה את תקופת העבודה מאחר שלא קיבלה תלוש שכר. הסבר זה אינו משכנע וזו בלשון זהירה. לא ברור מה הקשר בין היכולת לזכור תקופת עבודה משמעותית (בין שנתיים - שצוינו בכתב התביעה, לשנה וחצי או שנה ורבע – שצוינה בעדות התובעת) ובין הצגת תלוש שכר. חזרתה של התובעת על הטענה כי אינה זוכרת את פרטי התביעה מאחר שלא קיבלה תלוש לא הותירה רושם מהימן, ולא ברור כלל מה הקשר בין שני הנושאים (ר' למשל עדותה בעמוד 2 לפרוטוקול, שורות 21-23).